שיעור באזרחות

 

אתמול היה לי טלפון מוזר ממישהו.

"שלום, הגעתי לסיון אופירי?",

"כן", עניתי.

"זה זמן טוב לדבר עכשיו"? שאל.

"אני עם הילדים שלי, אבל בוא ננסה". אמרתי לו.

"אני נמצא עכשיו באתר שלך, את כתבת על זכויות הילוד, רציתי לדעת".. בשלב הזה חשבתי שמדובר במישהו שרוצה להשתמש במאמר שלי ומבקש לקבל מידע על זכויות יוצרים.

"כן, אני כתבתי את זה", אמרתי לו, כבר עונה לו על השאלה שלא הספיק לשאול.

"זה החוק"? הוא שאל. פה קצת התבלבלתי.

"מה זאת אומרת"?

"אני שואל אם זה החוק"?

"זה מבוסס על חוק זכויות החולה", אמרתי, בעודי פוסעת עם ילדיי בנחלת בנימין, מנסה להשגיח שלא יגעו בשום דבר ושיישארו צמודים אליי.

הקול שלו נשמע מאד מהוסס ואולי אפילו מפוחד, עדיין לא הבנתי למה הוא שואל ואז הוא אמר :"אשתי ילדה אתמול באילת. ביקשנו לא לרחוץ את התינוקת והאחות לא הסכימה, היא אמרה שזה ממש מסוכן ושטפה אותה מתחת לברז". הוא נשמע נסער.

לבי נחמץ.

"גם אם יש קצת דם, או מקוניום, או ורניקס אפשר רק לנגב מעט ובעדינות", אמרתי לו. "אני רוצה שתבין, אתה אבא שלה, אתה אפוטרופוס של הבת שלך, אתה מבין את זה, נכון?"

"כן", הוא גמגם והוסיף:"והם לא הסכימו שאני אהיה איתה בבדיקות, מותר להם?".

"אסור להם לעשות את זה. כל חולה זכאי לנוכחות של אדם נוסף בבדיקה רפואית". בעודי מוציאה את המילים הללו מהפה עוברת בי מחשבה מרעידה, עד כמה אנחנו מעוותים את המונח לידה. נשים בלידה משולות לחולות, תינוקות משולים לחולים שיש בהם סכנה וזקוקים להשגחה רפואית צמודה בתינוקיה.

לקחנו נשים בריאות, הכנסנו אותן לבית חולים, הלבשנו אותן בכותנת, הכנסנו להן עירוי, חיברנו למכשירים, הושבנו בכסא גלגלים, קטטר לפעמים, מד לחץ דם, חום, בדיקות שתן, חוקן, לא פלא שנשים מרגישות ממש, אבל ממש חולות.

בואו נדמיין שנשים היו יולדות בבית יולדות, במקום שמבין שלידה היא תהליך פיזיולוגי וטבעי. שנקודת הפתיחה של כל אישה הייתה כזאת שמאפשרת לה ללדת כרצונה, כבולה אך ורק לצרכיה ולא למכשירים שמעידים איך היא מרגישה.

"האחות אמרה לי תביא את אשתך לפה, אבל היא לא יכולה, היא לא מסוגלת לקום". נשמתי נשימה עמוקה, "אבל אתה יכול, אמרתי, "אתה אבא שלה, תהיה אסרטיבי, אל תוותר, היא צריכה אותך לידה".

"תודה", הוא אמר. תודה של הקלה והדגיש כל הברה במילה.

"בשמחה ובהצלחה", עניתי לו ודמיינתי אותו רץ לתינוקיה, רץ להלחם על התינוקת שלו כדי שלא תהיה לבד.

עכשיו הוא כבר יודע שזו זכותו.

בקורסי הכנה ללידה, אני נדהמת בכל פעם מחדש עד כמה הטביעו בנו השקפות עולם מנוגדות לגמרי לכל הגיון בסיסי. הורים לעתיד וגם זוגות שכבר ילדו בטוחים שהתינוקיה הוא המקום הטבעי ביותר לתינוק. הרי כתוב :"תינוקיה". מה שעוד יותר מפתיע הוא שהם בטוחים שכל עוד הם "מאושפזים" בבית החולים, התינוק הוא של בית החולים, הם צריכים לקבל אישור לקחת אותו, להניק אותו, לטפל בו, בנתיים הוא של הצוות הרפואי, כשנחזור הביתה הוא כבר יהיה רק שלנו.

או במילים אחרות כמו שהאחות בתינוקיה אמרה לי :"יהיה לך אותו כל החיים, עכשיו לכי תנוחי".

"זה לא נראה לכם מוזר?" אני שואלת תמיד מול עיניהם המשתהות.

"האם הייתם מעלים בדעתכם לבוא עם התינוק שלכם, נניח שבוע לאחר הלידה לטיפת חלב, להשאיר אותו לבדיקה אצל הרופא וללכת"?

הזוגות נעים בחוסר נוחות על הספה, חלקם מזיזים את ראשם מימין לשמאל, חלקם מחייכים או צוחקים במבוכה.

"ממש לא! אני חותמת את ההתלבטות באסרטיביות שאני מגייסת לעצמי באותו רגע.

עוד צעד בדרך למודעות ושמירה על הזכויות שלנו – היולדות, בני הזוג שלנו והתינוקות שבחרנו להביא לעולם.

 

הדפסשלח לחבר
סיון אופירי   SEA&SUN   תל-אביב  054-5820810              Copyright © 2006-2008 SivanOfiri.co.il. All Rights Reserved.                                                     ofiriz@012.net.il
בניית אתרים